נפגשתי עם זוגות רבים. כמעט כולם חשבו בטעות כי הכתובה היא שטר קניין שבו החתן קונה את הכלה כמו שקונים נעליים או שמלה. עיניים רבות נפערו בתדהמה כאשר סיפרתי להם את "הכתובה- הסיפור האמיתי".
השקר! מנגחי האורתודוקסיה לסוגיהם המציאו את השקר כי החתן קונה את הכלה כדי להצדיק חופות שאינן עוברות דרך הממסד הרבני-ההלכתי וכדי להמציא "כתובות שוויוניות". כפי שתווכחו תיכף, אנו הגברים היינו אמורים לדרוש כתובה שיוויונית….
ועכשיו לאמת… הכתובה באה להגן על זכויות האשה. בכתובה אין שום משפט לטובת הבעל בעוד שכל משפטי הכתובה הם לטובת האשה. היהדות הייתה ערה לכך כי הגבר צועד לכיוון גירושין על כל דבר שלא נראה לו (תכונה גברית מגונה..) ולכן נתנו ביד האשה כוח לעמוד מולו. על פי ההלכה , האשה זכאית לדרוש את סכום הכתובה במלואו. וכך הם דברי התלמוד "שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".כלומר אם הבעל ירצה להתגרש כי המרק לא היה טעים (שזו סיבה די אווילית לפרק את החבילה) תוכל האשה להרגיע אותו על ידי השמוש בכתובה.בנוסף דאגו חכמינו לנדוניא שקיבלה הכלה ביום חתונתה מהוריה. וכי יעלה על דעתנו כי ברגע הגירושין חלילה תקבל האשה בחזרה את בלויי המגבות שנשארו מנדונייתה. שוב נחלצו חכמינו לטובת נשות ישראל וקבעו כי ביום הגירושין תקבל האשה את שוווי הנדוניא כפי שהיה בליל חתונתהומה בדבר החיוב המופיע בכתובה "אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואטפל (חלילה במקרה שהאשה תהפוך לסיעודית) ואקנה לך בגדים…". היש דברים ערבים לאוזן הכלה יותר ממשפטים הללו?!בסיום הכתובה אנו לא מסתפקים בהתחייבות בעל פה אלא מבצעים פעולה משפטית הנקראת "קנין" שבה החתן מתחייב על פי דין בכל אשר הרב הקריא לפניו (ואצל ספרדים הוא מוסיף גם תקיעת כף ושבועה לקיים את הכתוב)אני מקווה שלמקרא הדברים יפערו עוד מאות עינים בתדהמה. אני קורא לכל חבריי הרבנים עורכי החופות להבהיר את הדברים הללו לכלה ולחתן כדי שיראו את היופי שבדת ישראל ולא יקבלו מידע שגוי (ואולי מכוון) מגורמים החפצים לנגח את דת ישראל.
זוגות המעוניינים לשאול שאלות נוספות בנוגע לחופה , מנהגיה והלכותיה יכולים לעשות זאת ב"צור קשר" באתר הזה